סימן /

מיכל ברקהיים

וְאִם יוֹם אֶחָד יִתְבָּרֵר

שֶׁכָּל הַחַיִּים הָאֵלֶּה

הֵם בְּעֶצֶם שׁוּרַת קוֹד אַחַת אֲרֻכָּה מְלֵאַת בָּאגִים וְחַסְרַת סִימָנֵי פִּסּוּק

בַּמַּחְשֵׁב שֶׁל אֱלֹהִים,

תֵּן לִי סִימָן

שֶׁכָּל מָה שֶׁקָּרָה בֵּינֵינוּ הָיָה

אֱמֶת טְהוֹרָה.

פַּעַם חָזְרוּ מִצַּיִד וְכָתְבוּ בְּדָם עַל קִירוֹת מְעָרָה. בֵּין קִירוֹת בַּיִת כּוֹתֶבֶת בְּטֵלֵפוֹן נַיָּד. נֶעֱזֶרֶת בְּאַפְּלִיקַצ

מֵאָז - מַשֶּׁהוּ קָרָה לִי. מַשֶּׁהוּ קָרָה גַּם לָךְ. גּוּפֵךְ הִשְׁתַּנָּה לְעָנָף יָבֵשׁ מִתְבַּקֵּעַ בְּצִמְאוֹנוֹ, נַעֲשָׂה לְקָו דּ

הִנֵּה מַה שֶּׁרָאִיתִי בַּשַּׁחַר רְצוּעוֹת שֶׁל רָקִיעַ רָאִיתִי בַּשַּׁחַר רְקוּעוֹת כְּשַׁלְשֶׁלֶת רָאִיתִי בַּשַּׁחַר