* /

סמדר פייל

אֲנִי רוֹצָה תָּמִיד עֵינַיִם

בַּגַּב

בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי חוֹרֶטֶת עַל

הַלּוּחַ

לִרְאוֹת

שְׁלשִׁים וַחֲמִשָּׁה זוּגוֹת עֵינַיִם

נוֹשְׂאִים תְּפִלָּה לַהַפְסָקָה

וְזוּג עֵינַיִם אֶחָד מִתְפַּלֵּל

רַק שֶׁלֹּא תִּהְיֶה

רַק

שֶׁלֹּא תֵּחָשֵׂף הַבְּדִידוּת.

וַאֲנִי אוֹרֶזֶת תִּיק לְבַד

מְבָרֶכֶת עַל הַקָּפֵאִין

הַטּוֹב וְהַמֵּיטִיב.

פַּעַם חָזְרוּ מִצַּיִד וְכָתְבוּ בְּדָם עַל קִירוֹת מְעָרָה. בֵּין קִירוֹת בַּיִת כּוֹתֶבֶת בְּטֵלֵפוֹן נַיָּד. נֶעֱזֶרֶת בְּאַפְּלִיקַצ

מֵאָז - מַשֶּׁהוּ קָרָה לִי. מַשֶּׁהוּ קָרָה גַּם לָךְ. גּוּפֵךְ הִשְׁתַּנָּה לְעָנָף יָבֵשׁ מִתְבַּקֵּעַ בְּצִמְאוֹנוֹ, נַעֲשָׂה לְקָו דּ

הִנֵּה מַה שֶּׁרָאִיתִי בַּשַּׁחַר רְצוּעוֹת שֶׁל רָקִיעַ רָאִיתִי בַּשַּׁחַר רְקוּעוֹת כְּשַׁלְשֶׁלֶת רָאִיתִי בַּשַּׁחַר