עד כאן /

יוני דוד

בֶּן שְׁמוֹנִים אֶהְיֶה וּמַה

טּוֹב לִי מֵעַכְשָׁו. אֶת

שִׁנַּי אֲנִי מִמֵּילָא כְּבָר

חָב לְאַחֵר

וְשֶׁלֹּא נְדַבֵּר בִּכְלָל

עַל מַלְבּוּשַׁי. בּוּשָׁתִי

אֵינָהּ כְּלִמָּה וְצִמְאוֹנִי

אֵינוֹ רָוֶה הָרָעָב אֵינֶנּוּ. גַּבִּי כּוֹאֵב

מֹחִי דּוֹאֵבְתָּשׁוּש

יַשְׁבָנִי מְדַמֵּם גַּם

אֶצְבְּעוֹתַי. מַה טּוֹב

לִי בְּחַיַּי וּמָה הַטַּעַם

לְהַמְשִׁיךְ עַד גִּיל שְׁמוֹנִים

כְּשֶׁנַּפְשִׁי כֹּה זְקֵנָה

מְחַרְבֶּנֶת בְּסִירִים. טוֹבֶלֶת

לֶחֶם אָחִיד פָּרוּס

בְּכוֹס תֶּה רוֹתַחַת

כֹּה בּוֹדֵדָה עַד כִּי

אֵין מִי שֶׁיְּנַגֵּב לָהּ בַּ

מִמֵּילָא הַכֹּל מָלֵא

שָׁם דָּם. וּמִמֵּילָא אֲנִי

כְּבָר כָּל הַיּוֹם מְנֻמְנָם

אוֹ בּוֹהֶה בַּחַלּוֹן הֲרֵי

פַּעַם הָיִיתִי

סוּס פֶּרֶא דּוֹהֵר עַל חוֹף יָם

אָדֹם

וּמָה אֲנִי הַיּוֹם מַה

נִּשְׁאַר מִמְּךָ הַיּוֹם

חֲמוֹר פָּצוּעַ מְחַרְחֵר

אֶת חִרְחוּרוֹ הָאַחֲרוֹן

אִי, יָא

הוֹ.