גיליון זה מוקדש למי שבאה במגע עימו,
למי שהתגעגעה ליד מלטפת של שיר מנחם,
למי שחסרה לו נוכחות התרגום האינטימי,
למי שאוהבים סיפור שאפשר כמעט למשש אותו,
למי שאוהבת מסות שאפשר להתחכך בהן,
למי שקשורות עמוקות בהתפתלות הממכרת של רקמות המילים.
"[...] במה אני נוגע כשאני נוגע, בכל המוות הזה שהוא חייך, לכן אני לא נוגע [...]"
הגברים הסמויים מן העין
יותם ראובני
מאזנים, 1986
בָּאָּרֶץ הַלֹוהֶטֶת הַזֹּאת,
מִלִים צְרִי כֹות לִהְיֹות צֵל
יהודה עמיחי, שיר אהבה
[...] הסיפור הקצר, בניגוד לרומן, אוהב חברה. הוא זקוק לחברה: כתב העת, שהוא מקום של דיאלוג, מפגש ומעשה שותפות, הוא החברה שאליה משתוקק הסיפור הקצר.
מתוך:"הסיפור הקצר, סוף הקיץ", עד ארגיעה
רונית מטלון
תִרְגוּם הוּא דֶרֶך אַחֶרֶת לֶאֱהֹּב,
לְהִשָּאֵב אֶל חֲרִיצֵי הַמִלִים,
לֶאֱחֹז בָּהֶן בַיָּדַיִם כְמִי שֶאֹוחֵז בְחַיֵי הַנּוֹלָּד.
מרג'ורי אגוסין
מספרדית: רחל פרק
"כלי מסירתה הם פואטיים: הם מדגישים את ייחודיותו של הכותב, את קולו ואת האופן שבו המחשבה יכולה לטעות, את האופן שבו היא נפתלת, מתערסלת, אובדת לרגע וחוזרת"
מתוך: מה היא מסה?
"הארץ"
"ריאיון צריך לקיים מידות נכונות של קרבה וזרות, סקרנות והיכרות."
מתוך: "איך עשית את זה?"
הלית ישורון
"מדכאת את המחברת המחשבה על קלות הדעת שבה מתבזבזים החיים, משל היו משאב שאינו מתכלה"
מתוך: רשימת ביקורת על שיר שלא נכתב, מספר עצום [1976], ויסלבה שימבורסקה
